אחרי שנים של דיונים באחד הנושאים הכי טעונים בעולם הפנסיה, לאחרונה נפל דבר בישראל וזאת לגמרי רעידת אדמה פנסיונית – גיל הפרישה לנשים עלה.
מה זה אומר, על מי זה ישפיע, למה זה טוב ולמי זה רע? הגעתן (והגעתם) למקום הנכון שיעשה סדר בסוגיה.
העלאת גיל הפרישה לפנסיה לנשים
מה בתכלס
נכון להיום גיל הפרישה לנשים עומד על 62 ובעקבות החוק החדש יועלה הגיל בהדרגה עד לגיל 65. משמעות גיל הפרישה היא שזהו הגיל שבו מעסיק רשאי לחייב עובד או עובדת לפרוש. בנוסף, מי שפורש החל מגיל הפרישה ומתחיל לקבל קצבה, כללי המיסוי שיחולו עליו הם כללי מיסוי של פנסיונר שלרוב המשמעות היא תשלום מס מופחת בהרבה מאשר המס שחל עליהם קודם לכן.
החוק החדש מעלה את גיל הפרישה בהדרגה לפי המדרגות האלו:
- נשים שימלאו להן 62 בשנה הקרובה – יעבדו ארבעה חודשים נוספים
- עד שנת 2024 – מדי שנה יתווספו לכל שנה ארבעה חודשי עבודה נוספים
- שנת 2024 – יעבדו עד גיל 63
- שנת 2025 עד שנת 2031 – יעלה גיל הפרישה בשלושה חודשים נוספים מדי שנה
- שנת 2032 – יתייצב גיל הפרישה על 65
למעשה כל מי שנולדה החל משנת 1970 ואילך, יהיה גיל הפרישה שלה 65.
הטוב
אני מסתכנת כאן בלהביע עמדה באחד הנושאים הרגישים והנפיצים בתחום אבל היי כזו אני: חיה על הקצה 😉.
אחת הבעיות הגדולות ביחס לנשים היא פנסיה נמוכה משמעותית מזו של הגברים. שתיים מהסיבות הן השילוב בין העובדה שנשים חיות יותר (בממוצע) אבל פורשות בגיל צעיר יותר. המשמעות היא, שהחיסכון שנצבר לנו בפנסיה (שהוא בממוצע נמוך יותר משל גבר בגלל מגוון סיבות שעליהן כבר כתבתי בעבר), אמור להספיק ליותר שנים ביחס לגבר: אנחנו מתחילות לנצל את החיסכון בגיל צעיר יותר ומשתמשות בו עד גיל מאוחר יותר.
העלאת גיל הפרישה תורמת לנקודה זו פעמיים: נשים ימשיכו לעבוד ולהגדיל את החיסכון, וישתמשו בו על פני פחות שנים מה שבהכרח יגדיל את הסכום החודשי.
העלאת גיל הפרישה לנשים, מסייעת חלקית בנושא הכאוב הזה.
טעם חיובי נוסף במהלך אני מוצאת מהכיוון הערכי: בעיני חלק מהמאבק הפמניסטי הוא לא רק שוויון בזכויות אלא גם שוויון בחובות אם כי חייבת לומר שאני מעט מסתייגת מהמילה "חובה" ובעיני גם כאן מדובר בעוד סוג של "זכות" – הזכות להמשיך לעבוד אם אנחנו מעוניינות בכך, הזכות להמשיך ולהתפרנס והזכות לדאוג לעצמנו לפנסיה גבוהה יותר.
העלאת גיל הפרישה היא לא הפתרון היחיד, ועוד ארוכה הדרך עד שנגיע לשוויון, אבל בעיני היא עוד צעד חשוב במאבק הפמניסטי.
הרע
אין טוב בלי רע ולמרבה הצער גם כאן, יש מי שצפויות להיפגע מהמהלך.
התנגדות להעלאת גיל הפרישה מגיעה בעיקר מכיוון מקצועות שעדיין נחשבים "נשיים" במהותם ונחשבים שוחקים במיוחד. בין מקצועות אלה אפשר למצוא עובדות הוראה, גננות וסייעות.
לכך מתווספת הטענה, שנשים מאוכלוסיות מוחלשות, שפעמים רבות נדרשות גם לעבוד בעבודות שוחקות וקשות פיזיות וגם לתחזק את הבית לעיתים במשפחות מרובות ילדים, יגיעו לפנסיה כשהן שחוקות, מדוכאות וחולות.
למרות שאני מתומכות המהלך של העלאת גיל הפרישה, לצערי, אין לי משהו טוב לומר על הסוגיות הבאמת כאובות הללו, ומנצלת את הבמה (שהענקתי לעצמי אבל למה להיות קטנוניים…😉) כדי להגיד את מה שאני מקווה שהוא מוסכם על כולם: שחייבים, אבל ממש חייבים, להעלות את השכר של כל מי שעובדות וגם עובדים במלאכת הקודש הזו שנקראת הוראה, חינוך וטיפול בילדים שלנו.
הלא נורא
גיל הפרישה עובד לכיוון אחד: כלומר המעסיק רשאי לחייב עובד לפרוש אבל אין שום חובה מקבילה על העובד.
מה זה אומר? שמי שרוצות ורוצים לפרוש עוד לפני גיל הפרישה בהחלט יכולים לעשות את זה, בהנחה שהם נערכו כלכלית לתקופה הנוספת שבה יוותרו ללא משכורת. ככלל לפי תקנון קרן פנסיה, אפשר לפרוש לפנסיה ולהמיר את החיסכון לקצבה חודשית כבר החל מגיל 60. אבל:
- באופן טבעי, הפנסיה צפויה להיות נמוכה יותר. חשוב לבדוק אם במקרה כזה הקצבה תספיק לצרכי היום יום + רזרבה ל"יום גשום";
- מבחינת מיסוי, עד גיל הפרישה הקבוע בחוק, חל החיוב הרגיל במס. כשמגיעים לגיל הפרישה, שיעור המס לרוב יורד משמעותית.
מן העבר השני, מי שרוצות ורוצים להמשיך לעבוד גם אחרי גיל הפרישה, והמעסיק מסכים לכך, יכולים להמשיך ולעבוד, להתפרנס, ולהמשיך להפריש מדי חודש לחסכון הפנסיוני ולהגדיל אותו.
"יעדו של אדם הוא לעולם לא מקום, אלא דרך חדשה להתבונן בדברים." (הנרי מילר)
שנמשיך את הקשר?
תרצו לשמוע ולקרוא גם את הפוסטים הבאים? עוד קצת למטה נמצאת חלונית ההרשמה לרשימת הדיוור 👇
6 תגובות
אהבתי 🙂
תודה רעות
פתחת לי את הראש לזווית שלא חשבתי עליה..
אין ספק שיש פה מורכבות והתנגשות בין העולם החדש , זה שמתהדר בתוחלת חיים ארוכה, לבין העולם הישן זה בו נשים משתכרות נמוך משמעותית מגברים ונשחקות מהר יותר ופורשות מוקדם יותר..
שמחה לשמוע
יתכן שהפתרון הוא פנסיה מוקדמת למי שעובד במקצוע שוחק כמו עבודה סוציאלית או הוראה. הציבור רק מפסיד ממורה בת 64, שחוקה ומתוסכלת.
מסכימה איתך. אבל בסוף השאלה מי משלם את הפנסיה הזו… האם המורה חסכה מספיק בשביל לעשות את זה (וכולנו יודעים איך נראית משכורת של מורה….) או שבסוף הציבור משלם גם את זה מכספי מיסים