בשנת 2018 נפל דבר בישראל וחל שינוי משמעותי לטובת העובד השכיר בכל מה שנוגע לזכות שלו ובעיקר, למסמכים שנדרשים ממנו בשביל למשוך את כספי רכיב הפיצויים מהחיסכון הפנסיוני שלו (או שלה. אל תתפסו אותי על המילה 😉 ) לאחר סיום עבודה [במסגרת תיקון 21 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) אם אתם ממש מתעקשים לדעת 😉 ].
אז אמנם הפוסט הזה הוא באיחור אופנתי (בכל זאת, אני בלוגרית אופנה 😉 ) אבל בנימת ה"עדיף מאוחר מאשר לעולם לא" שמחה ונרגשת להגיש את הפוסט שיעשה סדר מופתי בכל מה שקשור לזכות של העובד למשוך את כספי רכיב הפיצויים שלו ובאילו מקרים בכל זאת לא יהיה זכאי העובד לקבל את הכספים.
מתי עובד זכאי למשוך את כספי רכיב הפיצויים ומתי זכאי המעסיק למנוע את זה
מה היה נוהל שחרור כספי פיצויים בחברות ביטוח עד התיקון לחוק
נקודת המוצא היא שחברת הביטוח לא שותפה למערכת יחסי העבודה שבין העובד למעביד ולכן לא יכולה להכיר את הסכמי העבודה של כל מבוטח שלה ובגלל שעל חלק מהסכמי העבודה חל סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים ועל חלק לא, וחברת הביטוח לא יודעת על מי חל מה, נדרשו העובדים כתנאי לשחרור הכספים להציג מה שכונה "מכתב שחרור" של המעסיק שמאשר העברת הכספים לרשות העובד לשעבר.
המנגנון הזה יצר הרבה בעיות גם לעובדים וגם לחברות הביטוח. למשל מעסיקים שסירבו לתת מכתב לעובד שעזב מה שנקרא "לא בטוב" בין אם מתוך נקמנות ובין אם מחוסר הבנה של ההסכם או של החוק, מה שהוביל לפניית העובד לחברת הביטוח שמצידה לא יכלה לעזור לו ולרוב המקרים הללו היו מסתיימים בבית הדין לעבודה אחרי בזבוז יקר של זמן וכסף.
בעיות אחרות היו מתעוררות כשעובדים היו מבקשים למשוך אחרי תקופה ארוכה כספי רכיב פיצויים של מעסיקים שכבר לא קיימים וכך אין ממי לבקש מכתב שחרור.
אז אחרי יותר מידי שנים של בזבוז אנרגיה מיותרת שכזו החליטו בחכמה רבה, לשנות את כללי המשחק באופן שיקל משמעותית על העובד ויטיל את האחריות על המעסיק.
מה השתנה בעקבות תיקון 21 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל)
החוק החדש שיחרר את חברות הביטוח מהצורך לדרוש מכתבים כאלה מהמעסיק כתנאי לשחרור הכספים והוא חילק את התקופה שממועד הפסקת העבודה לשתי תקופות: ארבעה חודשים ראשונים שלאחר סיום העבודה (נקרא לה לשם הנוחות "התקופה הראשונה") ומהחודש החמישי ואילך (שלה נקרא "התקופה השניה").
התקופה הראשונה (ארבעת החודשים שממועד סיום העבודה) – אם המעסיק רוצה למנוע מהעובד לקבל את הבעלות על כספי רכיב הפיצויים שלו, הוא יכול לעשות את זה במהלך התקופה הזאת. וכדי לעשות את זה, הוא לא יכול להסתפק במכתב לחברת הביטוח אלא חייב להראות שקיים הליך משפטי בבית הדין שמתייחס לכספים האלו ולשלוח לחברת הביטוח פסק דין של בית הדין שמצהיר שהעובד לא זכאי לכספים האלה הוא הוכחה כלשהי שהוא התחיל בהליכים בבית הדין לעבודה שעדיין לא הסתיימו. מקרה נוסף שבו העובד לא יהיה זכאי לכספי רכיב הפיצויים הוא במקרה שבו העובד והמעביד חותמים יחד בהסכמה על מסמך שמצהיר כי בהתאם להסכם או לדין כספי רכיב הפיצויים במקרה הזה יוחזרו למעסיק.
חשוב להבין שזה לא אומר שעובד לא יכול למשוך כספים גם בתקופה הראשונה אלא שבמקרה כזה, הוא עדיין יצטרך את מכתב השחרור מהמעסיק שאומר לחברת הביטוח שהעובד זכאי לכספים האלו.
התקופה השניה (אחרי שחלפו ארבעה חודשים) – אם חלפו ארבעה חודשים והמעסיק לא העביר אסמכתא להליך משפטי בנוגע לכספים האלה ולא הוגש מכתב שחתום על ידי העובד ומהעביד שקובע כי הכספים שייכים למעביד, יכול העובד למשוך את הכספים בלי שנדרש ממנו "מכתב השחרור" מהמעסיק.
המעסיק יכול להעביר את האסמכתא על פתיחת הליך משפטי או מכתב חתום על ידי העובד ומהעביד גם בתקופה השניה, והם יובילו לחסימת החשבון ממשיכת כספי רכיב הפיצויים רק אם בינתיים העובד לא משך אותם כבר. לכן אם אתם יודעים שלפי ההסכם הכספים שייכים למעסיק אבל בינתיים עברו 4 חודשים, העצה שלי היא למשוך את הכסף מהר ולברוח למדינה רחוקה שאין לה הסכם הסגרה עם ישראל. רק אומרת ;-).
החוק למעשה העביר את מלוא האחריות למעסיק ולכן אם המעסיק העביר באיחור את פסק הדין או המכתב לחברת הביטוח (כלומר, אחרי שחלפו ארבעה חודשים) ובינתיים העובד משך את הכסף, חברת הביטוח פטורה מאחריות והמעסיק יצטרך לרדוף בעצמו אחרי העובד.
רוצה להמשיך להכיר את עולם החיסכון הפנסיוני?
אם נהנית והחכמת וגם רוצה להמשיך ולהיות אדון או גברת לגורלך הפנסיוני,
מזמינה אותך להצטרף לרשימת הדיוור של "פנסיה בסטילטו" ולא לפספס אף עדכון. עוד קצת למטה, נמצאת חלונית ההרשמה.